עוד מכשהייתי קטן, הורי השמיעו לי כל הזמן פורטיס, אני יליד 85, וכבר בגיל 3 שרתי את השיר הראשון... "חתול מפלצת", ולעיתים גם הייתי מזייף ושר "אין ספק שק... אין ספק שק...", בכל מקרה, מסתבר שהיו להורים שלי הרבה קלטות של פורטיסחרוף באותה תקופה, ואף הקלטה של הופעה מהאמפי וואהל ב1990, (עדיין יש לי את הקלטות הללו - הופעה טובה, אולי מתישהו תראה כאן אור). עד שיום אחד פרצו לנו לאוטו, וגנבו לנו את כל הקלטות (חוץ מההופעה, ו"הכל או כלום"). מאז לאט לאט החיבה שלי לסחרופורטיס דעכה... והאלבום היחיד שהכרתי היה "הכל או כלום" ומתוכו גם הייתי בטוח שאני מכיר רק את "אינני אוהב אותה", "חלליות", "לחץ" וזהו פחות או יותר... באותה שנה שcoolio הגיע לארץ, וברי חימם אותו, הלכתי לראות את המופע, מה שהכי משך אותי למופע דווקא היו שבק ס' וקוליו עצמו (אכן בוגד שכמוני), ובעת ההופעה של ברי סחרוף, השיר היחיד שזיהיתי באותה תקופה היה "חלליות" למרות שאני די בטוח שהיו שם עוד שירים שהכרתי אך לא זיהיתי או ניסיתי לזהות באותה תקופה. אני אפילו זוכר בשנת 99 ראיתי בעיתון מודעות של פורטיסחרוף 9.9.99 ולא התרגשתי כי אפילו לא הבנתי בקמצוץ את חשיבות האירוע , בכלל לא הייתי מעודכן במה שקורה בעניין פורטיסחרוף, לפני שנתיים ביומולדתי הזמנתי אליי חברים הבייתה, אחד מהחברים שלי (רון, ששמו גם מוזכר בקרדיט) הביא דיסק בשם "1900?" (מכירים אותו אולי?) בכל מקרה, הכנסתי אותו למערכת, את השיר הראשון כמובן ידעתי שאני מכיר, ולפתע כאשר הגיע תורו של השיר השני, הרגשתי מעיין צמרמורת נעימה כזאת, כאילו דה-ז'ה-וו... מעיין הרגשה כזו כמו בסרטים שנמחק לך הזכרון ופתאום הכל חוזר אלייך, משהו כזה... פלאשבק, לאחר מכן ניצוצות... מיד לקחתי את הדיסק והעתקתיו למחשב (עבריין), והאזנתי אליו (יותר נכון ל3 שירים שהייתי בטוח שאני מכיר) בלולאות חוזרות על עצמן... עד שיום אחד יצא לי גם לשמוע את נעליים... ואז בכלל הכל חזר אליי... אפילו נזכרתי בקליפ של נעליים... שלא הרבה יודעים על קיומו... מאז... השגתי כבר כמעט כל יצירה של פורטיס/סחרוף ביחד או בסולו, ולכבוד יום הולדתי האחרון, ה23.11, הלכתי עם אמי לחגיגות בר-מצוה לנענע (הלכנו ליום השני 24.11) ושם זו הייתה הראשונה האמת שהייתי בהופעה של פורטיס/פורטיסחרוף.... ומאז... ההמשך כבר פחות או יותר ידוע... לסיכום, ברצוני להודות לכמה אנשים, ראשית להורים שלי שהכניסו לי טוב טוב את פורטיס לראש עד שהוא נצרב שם לעד, לרון, שהביא אליי למסיבה את "1900?" לתום שהשאיל לי את הדיסקים שלו לשם השלמת חומרים, ולפורטיס שעושה כזאת מוזיקה טובה!!! [חזרה למעלה]
יואליקו (יואל, בן 18 מפ"ת)
איך גילה יואל את פורטיס בחזרה
בערך לפני שנתיים משפחתי הוזמנה לעשות על האש אצל חברים באורנית,זו מעין מסורת של "החברה" של אבי, שהם חברים מגיל אפס ושומרים על קשר בצורה מעוררת הערכה לאורך השנים. בכלל יש משהו ביחסים שלהם, של הדור הזה, שלפחות לטעמי לא קיים יותר היום. ידידות אמת שלא תלויה באינטרסים,ולא נמדדת ומושפעת, פשוט אהבה שכרוכה בנוסטלגיה וזכרונות על תקופה שנעמה,ולצערי לא תחזור. קצת גלשתי אז אחזור לעיקר, בעודי משחק להנהתי שש-בש עם חבר, שלא פגשתי זמן רב, הוא לפתע מזמזם להנאתו בנונשלנתיות האופינית לו משהו שנשמע באזני כמו "אני שותק, ואת צוחקת תניני נה ני נה נה" פתאום אין לי מושג איךקרה לי סוג פלאשבק ווקאלי כזה,והייתי בהלם. השיר הזה נשמע לי כל כך מוכר והמנגינה לא מרפה ולא יוצאת מהראש. שאלתי את העלם "איך, איך קוראים לשיר הזה?" והוא ענה לי משהו כמו "מה נסגר אתך, חלום כחול של רמי פורטיס" . ישר אמרתי לעצמי בלב שאני חייב להשיג את השיר שכל כך אהבתי, בלי לדעת מדוע? בדרך הביתה אני שואל את אבא "תגיד לי, יש לנו אולי במקרה את חלום כחול של פורטיס מוקלט איפשהו"? התשובה לא איחרה לבוא "בוודאי" עלינו לדירתנו הצנועה, אבא מפשפש בין הקלטות של שלום, אריק, כוורת ביטלס ושאר עילויים ולפתע שולף קלטת,נותן לי אותה ומבקש שאני יבדוק. נכנסתי לחדר שמתי הקלטת וזהו, פה נגמר הסיפור שלי, בקלטת היו "סיפורים מהקופסא" ו"1900" שבדיעבד השיר המובקש היה חסר בה, אבל זה לא היה עקרוני. נכנסתי למעין "מסע" ואני לא מגזים, אני גם לא אחד שנוטה להתלהב כל כך, אבל זאת הייתה חוויה שאני לא אשכח. הצד הראשון היה סיפורים מהקופסא, יצרת אומנות שכמעט כל השירים בה נשמעו לי מוכרים, אך עדין כל רחוקים, מה שהעצים את ההתרגשות,ממש כמו לחזור ולבקר במקום שאהבת,ולא הייתה בו זמן רב. שירים כמו "שקיעתה של הזריחה" בוקר של קטיפה" ותחנה סופית, שגם היום נשמעים לי קסומים ומסתוריים במידה מסוימת" באותם רגע "קרעו" אותי, פשוט כך. גם את השירים של "1900" היכרתי להפתעתי ומסתר שאבא חינך טוב את הילד, והילד ינק מעט מגדולתו של האיש, אבל לפעמים זונחים דברים האובים. אז זהו בעקרון בתור ילד קטן הייתי שומע הרבה את את הקסטה הזו, אבל איפשהו בדרך איבדתי את הדרך. מאותו יום במשך כמעט חצי שנה ואני לא מגזים האזנתי לקלטת יום יום, וכל פעם נפעמתי מחדש,ממש התמכרתי, הרגשתי שאני לא יכול להעביר 24 שעות מבלי לשמוע לפחות כמה שירים. יותר מאוחר רכשתי את " פלונטר" שרק חיזק אצלי את ההרגשה שיש לי פה עסק עם גאון מטורף, ביקורתי אמיתי ונוקב. באותה תקופה בערך יצא "חצי אוטומטי", שלעניות דעתי הוא דיסק מעולה שהתחברתי אליו בעיקר בגלל הטקסטים,למרות שגם הלחנים מצוינים, אך זה דיסק של אומן שלם, הבעיה היא שלי היו חסרים חלקים מהפזל שנקרא פורטיס, ולשמחתי גם החקלקים שהשלמתי היו מדהימים. לטעמי "איפה הסוסים" דיסק אדיר, וכך גם שוטר פושע והענק הלוחש, למי שחשב שאפרים כבר לא יתן בראש. לסיכום, אני מכור לטקסטים, ללחנים, מרגיש קרוב מחובר, אוהב, ואני מתכוון ממש אוהב כי הוא מרגש, נוגע אך באותה מידה נושך הוא בשבילי בעצם "הענק הלוחש" . [חזרה למעלה]
גיל מאורר
בגיל 8 שמתי לב לדיסק מוזר עם פלסטיק צהוב (שוטר פושע והענק הלוחש) שהיה לאחי בחדר ושאלתי אותו מה זה הדיסק הזה והוא אמר לי שזה פורטיס. אמרתי לו: "מה? מי זה?" ואז הוא שם לי את זה במערכת והתחלתי לשמוע וישר השיר הראשון "תלוי על הצלב" אהבתי ואחריו "את לא". כאן נגמר השמיעה שלי בדיסק ובמשך כמה חודשים שמעתי רק את שני השירים האלה. עבר הזמן ושכחתי בכלל מהדיסק או מהשירים. ובגיל 12 חבר שלי התחיל לשמוע את ברי סחרוף וזה ואז בבית ראיתי דיסק שהיה כתוב עליו פורטיס-סחרוף עם עטיפה אדומה כזאת וקראו לדיסק "כשהגיטרה מנסרת את הלילה" וכמובן זה היה של אחי. מהדיסק עצמו היכרתי רק את "ניצוצות" ששימש באותה תקופה לאיזה פרומו בטלוויזיה נגד אלימות. ואחריו התחלתי לשמוע את הדיסק הצהוב שהיה לי בבית והדיסק האדום (ככה קראתי להם) אחרי שנה הלכתי לחנות וקניתי את "1900?" מכיוון שרוב השירים מהדיסק האדום היו מ1900 ורציתי כל כך את הדיסק ומאז השגתי כמעט כל דיסק או דבר של פורטיס (וברי כמובן) ואני ממשיך לאסוף. אני רוצה להודות לאחי שהכיר לי את פורטיס ואת פועלו. לחבר שלי שהתחיל לשמוע ברי (ומאז הפסיק ותמיד אני שואל אותו למה) והחזיר אותי לתוך הדבר הזה שנקרא פורטיסחרוף. [חזרה למעלה]